תיאטרון אהל 13

שחורי הוא יטור דורך קשת, בן לבן הארמי. עפ"י התפיסה הציונית המיתית את בני המדבר הערבים כמייצגים קשר לתרבויות הארץ הקדומות, התארח צוות השחקנים, בשלבי ההכנה להעלאת ההצגה, בשבט בדואי סמוך לבאר שבע כדי ללמוד מאנשיו דרכי התנהלותם, דיבור, שפת גוף, ריקוד, תנועות וג'סטות אותם יישמו לאחר מכן בהצגה.
בביטאון התקופה "תיאטרון ואמנות", חוברת מס' 10-11, בעמ' 4-5, ראיון שערך המשורר יעקב פיכמן עם משה הלוי ובו השגותיו החשובות של זה לגבי מהות עבודתו כבמאי ההצגה, ובין היתר כך (עם מספר פעולות עריכה חיוניות): "נסיעת האהל לבאר שבע, לבדואים, לא באה לשם חיקוי למנהגיהם אלא כדי לעורר את הדמיון .... מחול החתונה במערכה השניה, (שיסודותיו) בפולחן המיתולוגי והחגיגה התיאטרלית, עוברים כחוט השני בסיפורי התנ"ך, וכך, הסיפורים על אליעזר, רבקה ויצחק משמשים יסוד למשחק החתונה כאן". עוד באותו ענין גם בכותר הבא.