תיאטרון אהל 14

ניתן להתרשם מתמונה זו, כמו גם מקודמתה, מהשימוש המוחצן שנעשה ב"קפלטים" לעיטור ראשי השחקנים. ה"קפלטים" המורכבים הללו הם סוג של פאה נכרית אך כזו שאינה מדמה שיער אלא עשויה בד ועיצובה רומז למאפיינים הקשורים למהותה של הדמות, ובמקרה של יטור (שחורי) והתגלמותו הסימבולית כסייח פרא.
ובראיון האמור עם יעקב פיכמן, כשנשאל לגבי "פראיות פאות הראש ודימוי הטיפוסים השונים לחיות יותר מאשר לבני אדם", עונה הלוי כי רצונו היה "לשים קץ לסיפורי העם הרכים והמתוקים המתארים את האבות הקדמונים בצורה חד-מימדית, כזקנים עוטי זקן לבן ומטה בידיהם, ומשום כך פנה לקיצוניות אחרת - להמחשה יתרה .... מנקודת השקפה בריאה ביסודה החליט הלוי לתארם בדמות רועי צאן אשר לא הרחיקו-לכת מאדם הראשון, צורות בראשית החיות בשחר ההסטוריה האנושית". עוד בנושא גם בספרו של הלוי "דרכי עלי במות", בעמ' 77.