ברסטצ'קה אברהם יהודה פולק ומשפחתו 27ב

תרגום מיידיש

ערב יום כפור

יקיריי, מכתבכם האחרון קיבלתי. רציתי לשמוע בקולכם וגם לכתוב גלויה אבל עקב "האורחת" החשובה שהיתה לי, לא יכולתי. הלוואי שהיא "תתפגר" כי היא שגעה אותי. היא התחשבנה איתי טוב טוב, כמו אחות שבאה לבקר פעם ב 16 שנה. האם הכסף שנתתי לא היה מספיק ? היא נשארה אותו הדבר כמו שהייתה. הלוואי שהאל יתחשבן איתה על מה שעשתה לי. באם אחייה עדיין, אכתוב לכם בפרוטרוט. זיסל יקירתי, שתדעי שהיא לקחה ממני את התכשיטים, את העגילים ואת הגביע. היא לא השאירה לי כלום להעביר להערשיל עבור הארוחה הטובה שערך לכבודה. אני מאד מבקשת ממך שלא תמסרי לה אפילו דרישת שלום ולומר זאת לזיסל (= אפשר שכאן טעות והכוונה ליורה אחותן) אני לא צריכה כי היא ממילא ברוגז איתה. היא מאד השמיצה אתכן. גם לרבקה אל תלכי למען השם.

איני יכולה לכתוב לכם יותר, שתהיה לכם שנה טובה, אני מברכת את בעלך ואת הילדים שיחיו, הלוואי שיזכו לראות אותי באם אגיע לשם.

האוהבת אתכם, שרה, חסרת המזל כמאז ומתמיד.

הערות לטקסט

אי אפשר לטעות בזיהוי למי מכוונים דבריה של הכותבת אודות "האורחת החשובה .... שבאה לבקר פעם ב 16 שנה". חיה ברכה צימרמן, בת דודתה של הכותבת והאם המאמצת של בלהה בתה בארץ ישראל. באזכור של 16 שנה הכוונה לאותו יום בשנת 1913 כשבלהה בת ה 12 הופקדה בידיה של צימרמן ועלתה עמה לא"י.

"הערשיל" הוא הירש מלמן, דודן של שרה פייגה וחיה ברכה. "רבקה" היא רבקה מלמן, אחותה של שרה פייגה, האחרונה שבהן לעלות לא"י, נולדה ב 1888, עלתה ב 1922 ונפטרה ב 1969.