ג'דה ג התכתבות עם פרופ. צבי שילוני

ליוסי עופר שלום,

סלח לי על התשובה המתאחרת לשאלתך בעניין הבעלים של אדמות ג'דה שממנו רכשה הקק"ל את האדמות.

הידע שלי בנושא מצטמצם לתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה בלבד ואיני בקי בהשתלשלות הבעלות על אדמות אלה לאחריה.

תוכל למצוא את מה שכתבתי, ואת ההפניות המדויקות, בספרי: הקרן הקיימת לישראל וההתיישבות הציונית 1914-1903, עמ' 191-190. כמו-כן ראה: כץ, יוסף, גאולה תתנו לארץ: חברת "גאולה" לרכישת קרקעות, ירושלים תשמ"ז, עמ' 146-145; הנ"ל, הפעילות ההתיישבותית של החברות והאגודות הציוניות הפרטיות בין השנים 1914-1900, עבודת דוקטורט, ירושלים תשמ"ג, כרך א', עמ' 188-187; שילה, מרגלית, ניסיונות בהתיישבות: המשרד הארצישראלי 1914-1908, ירושלים תשמ"ח, עמ' 84. לפי כל המקורות האלה, שכולם מתבססים על תיעוד הנמצא בארכיון הציוני בירושלים, הבעלים של אדמות ג'דה שהוצעו לחברת הכשרת היישוב והקק"ל בשנים 1914-1912 היה תוייני (Teweny).

ייתכן מאד כי בשל המצוקה הכספית הקשה שבה נמצא בעל האדמות תווייני באותם ימים (ראה במקורות הנ"ל), ולאור כשלון הרכישה בידי יהודים, הוא מכר את האדמות האלה, או את חלקן, לאליאס סורסוק, שמכר אותן במהלך שנות העשרים למאה הכ' לקק"ל. אך כאמור איני יודע פרטים בנושא זה.

מי שחקרה לעומק את נושא רכישות הקרקע בעמק יזרעאל בתקופת המנדט היא ד"ר מיכל אורן, המתגוררת למיטב ידיעתי בירושלים. אני מציע שתנסה לקבל מידע ממנה.

בהצלחה,

צבי שילוני


ליוסי עופר שלום,

דבר ראשון, ה"חאן" היפה בג'דה אינו חאן בכלל (כלומר אכסניית דרכים לשיירות) אלא בית הוואקיל – כלומר בניין המינהל של משק אחוזת הבעלים. בבניין זה התגורר הוואקיל (בערבית: מנהל המשק) שהפקיד הבעלים על אחוזתו, ביחד עם משפחתו, והוא היה אחראי לוודא שהאריסים חורשים וזורעים בזמן את השדות, לפקח על הקציר ולוודא שהאריסים משלמים לבעלים את החלק המגיע לו מיבוליהם. בבית הוואקיל היו בדרך כלל גם חדרים לאחסון כלי-עבודה ויבולים, ולעתים גם חדרים (בו או כנספחים לו) לאחסון בהמות רכיבה או עבודה. כאשר ביקש הבעלים עצמו לבקר או לשהות באחוזתו המסוימת היו הוואקיל ומשפחתו מצטמצמים בחדר אחד או שניים ומפנים את החדרים הגדולים והטובים ביותר למגוריו של הבעלים בתקופת שהותו בנחלה.

דבר שני, העולם מוצף בשמועות ו"ידיעות" על מקורם של דברים רבים ושונים, שמפיציהן לא מסרו את מקורן. אך במחקר היסטורי אקדמי ניתנת עדיפות למידע שמקורותיו ידועים ובדוקים. המידע במחקרי שלי, כמו גם באלה של יוסף כץ ומרגלית שילה, מבוסס על תיעוד ותכתובת בני הזמן הנמצאים בארכיון וכל אחד יכול לגשת אליהם ולוודא שלא המצאנו אותו ממוחנו הקודח. אם בתכתובת הציונית בת-הזמן של הגופים והאישים שהיו מעורבים במגעים לרכישת אדמות ג'דה בשנים שקדמו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמסר שבעל האדמות האלה היה תווייני, עלינו לקבל זאת כעובדה, שהרי הם לא היו מקיימים מגעים לרכישת אותן אדמות עם מי שאינו הבעלים הרשומים שלהן, ובוודאי שלא היו חותמים אתו חוזה אופציה לרכישתן ומשלמים לו דמי-קדימה. לגבי משפחת סורסוק אכן נמסר שהיו בבעלותם אדמות בהיקף של כ-250,000 דונם, אך לא כולן בעמק יזרעאל, אלא גם בעמק זבולון, בגליל התחתון המזרחי, בגליל המערבי ובמקומות נוספים. אדמות אלה נקנו ברובן על-ידי אבי המשפחה אבראהים סורסוק מאלכסנדריה מן השולטאן התורכי בשלהי שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 למאה הי"ט, ואחרי מותו נתחלקו בין יורשיו, שאליאס הוא רק אחד מהם (ידוע לי שמו של לפחות בן נוסף של אבראהים סורסוק – אלפרד. בהמשך חייו העתיק אבראהים את מגוריו מאלכסנדריה לביירות וגם שני בניו אלה הוסיפו להתגורר שם). כך שלאליאס סורסוק לבדו בוודאי לא היו 250,000 דונם בבעלותו. כמו כן, בכמה מקרים (אף כי לא לגבי ג'דה) מצאתי שהיתה לסורסוק בעלות משותפת עם יזם אחד נוסף או יותר על נחלות במקומות שונים, והדבר בא לידי ביטוי במסמכי המו"מ שניהלו אתו/אתם נציגי החברות הציוניות לרכישת אדמות. ייתכן מאד שבחלק מן המקרים מסוג זה מכר לבסוף אחד או יותר מן השותפים את חלקם לשותף אחר, כך שהאדמות יצאו לבסוף מידי משפחת סורסוק, או להיפך – עברו במלואן לידיה. ובכלל, שוק המקרקעין לא היה קפוא מעולם, אלא דינמי ורב תהפוכות.

דבר שלישי, אינני מכיר את הספר 'אעברה נא בארץ: מסעות אנשי העליה הראשונה', אך מעצם הכותרת שלו אני מנחש שהוא מציג את תיאוריהם של אנשי העליה הראשונה את מסעותיהם בארץ. אני מנחש עוד, שאנשים אלה לא הביאו סימוכין למידע שאספו במהלך מסעותיהם, ובוודאי לא סימוכין מתיעוד כתוב ורשמי. יתר על כן, אני מנחש כי לפחות חלק מתיאוריהם לא נכתב במהלך המסע, ואף לא מיד לאחריו, אלא נמסר כעבור זמן ניכר בזיכרונותיהם, כך שבמקרים כאלה אפשר שזיכרונם הטעה אותם (תופעה שכיחה בתיאורים לאחר זמן).

מכל מקום, היות שבתיעוד שעמד לנגד עיני נכתב בפירוש על-ידי העוסקים במו"מ לרכישת אדמות ג'דה שהן היו בבעלות תווייני, לא נותר לי אלא להביא את המידע הזה כהווייתו, עם הפניה למקורות עליהם התבססתי, וזה בדיוק מה שעשיתי (כמו גם יוסף כץ ומרגלית שילה).

הקדשתי הפעם קצת זמן כדי להשכילך בדרכי המחקר ההיסטורי האקדמי ואני מקווה שהדבר יעזור לך בהערכת תקפותן של ידיעות מסוגים שונים בהתבסס על המקורות מהן הן שאובות. יותר מזה לא אוכל לסייע לך בנושא זה, אך אשמח מאד אם תערוך מחקר קטן משלך בנושא הבעלויות על אדמות ג'דה עד למכירתן ליהודים ותשכיל גם אותי בממצאיך ובמקורותיך.

צבי שילוני


שלום יוסי עופר,

אל לך להפציץ אותי בתמונות ומסמכים נוספים, כי זמני עמוס גם כך יתר על המידה. ובכל זאת, פעם אחרונה, לגבי בצילום המצורף לדוא"ל זה שלך:

ניכרים כמה שלבים בהתפתחות המתחם הזה:

  1. סביר להניח שראשון נבנה הבית שבתוך החומה. אפשר שבתחילה היה חד-קומתי ורק מאוחר יותר נוספה לו קומה נוספת (תופעה שכיחה), אך מאחר שהוא מוסתר ברובו לא ניתן לברר מתמונה זו אם כך היה או לא. לפי סגנון הבניה והחלונות המבצבצים מעל החומה סביר שהוא נבנה בשלהי התקופה העות'מאנית, אך לי לא ידועים עד כה בניינים בגובה שתי קומות בכפרי אריסים מן הסוג של ג'דה. לפיכך ייתכן גם שהקומה השניה שלו נבנתה רק בתחילת תק' המנדט הבריטי (גם זו תופעה שכיחה).
  2. בשלב השני נוסף הבניין החד-קומתי המאורך הבהיר בחזית הבית הראשון (שבתוך החומה), ובמרכזו כניסה כפולה שמעליה שתי קשתות מחודדות. לפי סגנון הקשתות יכולה תוספת זו להיות מן העשור הראשון למאה ה-כ' או מראשית המנדט הבריטי. מאוחר יותר נסתמה הכניסה הכפולה בקיר אבנים והותירו בה רק פתח כניסה צר מתחת לקשת הימנית.
  3. החומה שמסביב לבית שבראשה שיניות. חומה זו נבנתה אף היא בכמה שלבים והדבר ניכר, בין היתר, בגוון הבהיר יותר שלה החל מן הנדבך השלישי שמעל לבניין הנוסף החד-קומתי שלפני הבניין הפנימי. לפיכך ברור שהיתה בתחילה חומה בגובה קומה אחת לערך ורק אחר כך הגביהו אותה לגובה שתי קומות. יכול להיות שהחומה המקורית בגובה קומה אחת נבנתה בעיקר לשם שמירת הפרטיות והצנעה של תושבי הבית, כמו גם כמחסום מקובל בפני גנבים ושודדים. אך ברור שתוספת הבניה עד גובה שתי קומות נבנתה כדי להגן על הבניין מפני ירי מבחוץ כלפי חלונות הקומה הגבוהה.
  4. הבניינים הדבוקים אל החומה מבחוץ הם בנייני משק שונים. לפי מצבם ביחס לחומה אני מנחש שנבנו אחרי שהיתה קיימת ו"הודבקו" אליה כדי לחסוך לפחות בניית קיר ארוך אחד (תופעה שכיחה מאד). אך לא ברור אם נבנו בשלב בו היתה חומה בגובה קומה אחת בלבד, או רק אחרי שהחומה הוגבהה לשתי קומות. בניין המשק הגדול המרכזי, עם שני פתחים רחבים מאד וקשתות, שימש כנראה כאורווה לסוסים. לפי רוחב הפתחים אפשר שגם שימש סככה למרכבתו של הבעלים, ואם זה נכון (אף כי איני יכול לדעת זאת מן התמונה) הוא היה כנראה עשיר למדי. לפי חומר וסגנון הבניה אפשר שבניין-משק זה נבנה בעשור שקדם למלה"ע-1 או בעשור הראשון למנדט הבריטי. לגבי שאר הבניינים הצמודים אליו, קשה לדעת למה שמשו בלי סקר שרידים בשטח.
  5. האם שימש הבניין כמצודת משמר בכלל, וכבר בתקופה העות'מאנית בפרט? קשה להשיב על כך. מצד אחד, הגבהת החומה כדי להגן על חלונות הקומה העליונה מפני ירי עשויה לתמוך באפשרות שהיתה זו מצודת משמר. אך עדיין לא ברור מתי הוגבהה החומה ולכן לא ברור אם היא החלה לשמש בתפקיד זה בתק' העות'מאנית או רק בתקופת המנדט. ומצד אחר, הפתחים הרחבים במרכז חזית הבניין הבהיר שנוסף לפני הבניין הפנימי אינם אופייניים למצודת משמר, וגם היות האורווה מוצמדת מבחוץ ולא כלולה בחצר המוגנת בחומה אינה אופיינית למצודה כזאת. לפיכך אפשר שבניין זה היה ביתו של בעל האדמות, אשר נבנה במקור כך שיקנה לו יוקרה ומעמד ורק מאוחר יותר (בתקופת "המרד הערבי" 1936-1939), כשהבעלים עמד בפני סכנת התנקשות מצד חוגים לאומניים ערביים שאיימו לרצוח מי שימכור אדמות ליהודים, הוא הגביה את החומה כדי להגן על יושבי הבית. אפשר שבהקשר זה גם נחסם הפתח הכפול הגדול שבמרכז הבניין הנוסף שלפני הבניין הפנימי (מתחת לקשתות המחודדות) והותירו רק פתח כניסה צר מתחת לקשת הימנית. נושא זה ראוי בהחלט לבירור, אך לא אני האיש שיוכל לעשות זאת עתה.

יוסי חביבי, אנא אל תעביר אלי עוד משימות כאלה, כי למרות רצוני לא אוכל להקדיש להן זמן נוסף.

שתהיה לי בריא וחזק!

צבי שילוני


ליוסי עופר שלום,

זה יפה שאתה סומך עלי בנוגע להמשך מחקרך על רכישת אדמות ג'דה, אך כפי שאמרתי לך הידע שלי מצטמצם לשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. ובכל זאת:

  1. למרות שמעולם לא ראיתי את המבנה שבתמונה המצורפת לדוא"ל זה שלך, אני יכול להגיד לך בביטחון שהוא מורכב משני חלקים: החלק שבקדמת התמונה, הרחב מעט מההמשך שמאחוריו ודומה לי ש"הודבק אליו" (או להיפך), ויש לו מרפסת גדולה עם חזית מעוצבת בשלוש קשתות מזרחיות, הוא דירת-מגורים, אולי של הוואקיל ומשפחתו ואולי דירה מיוחדת שנבנתה עבור הבעלים של האדמות (בנוסף ובנפרד מבית הוואקיל שעמד שם כבר קודם). המבנה הארוך שמאחוריו הוא בניין-משק ובו היו לדעתי מחסנים לחלק-הבעלים ביבול האריסים, לציוד משק, לבהמות רכיבה ועבודה ואולי גם לכמה פרות וקצת צאן. לפי המרפסת (שאיני מכיר מסוגה בבנייני או אגפי מגורים בישובים הכפריים הערביים לפני מלחמת העולם הראשונה) הבניין נבנה באמצע שנות ה-20 למאה ה-20 או מאוחר יותר, לפי דוגמת בתי-המגורים במושבות העבריות או במושבות הטמפלרים.
  2. באשר לתהליך הרכישה: הקרקע נקנתה במקור באמצע שנות ה-20 ע"י חברת הכשרת היישוב בע"מ עבור חברת קהילית ציון האמריקאית בע"מ, ובמימונה של זו. קהילית ציון הוקמה בארה"ב במהלך שנות מלה"ע-1 במטרה לשתף הון פרטי יזמי יהודי בגאולת אדמות בארץ. אך בשנים 1927-1926 היא נכנסה למשבר עמוק בשל קשיי נזילות (לא עלה בידיה לשווק את רוב האדמות שהשקיעה הון רב ברכישתן) ולאור הסכנה שאדמותיה ייפלו שוב לידי זרים נחלצה הקרן הקיימת לישראל וקנתה את רוב אדמותיה (כולל אדמות ג'דה) עבור ההתיישבות החלוצית. הקק"ל אף פעם לא רכשה אדמות ישירות מן הבעלים, בשל הסיכון שמסיבות כלשהן הרכישה לא תתממש בסופו של דבר וכסף התרומות מן העם היהודי ירד לטמיון. לפיכך היא מסרה את רכישת האדמות הרצויות לה לחברות אחרות ורק אם הרכישה נסתיימה לגמרי ונרשמה על שם אותן חברות בטאבו היא רכשה אותן מהן במחיר הוצאות הרכישה שלהן בתוספת כמה אחוזי רווח. עד סוף שנות ה-20 שמשה חברת הכשה"י כחברה היחידה שבאמצעותה רכשה הקק"ל אדמות. גם המכתב שצירפת לדוא"ל השני שלך מעיד על כך, שכן מודיעים בו ליהושע חנקין, מנהל חברת הכשה"י, שהקק"ל החליטה לקנות את אדמת ג'דה, כלומר לשלם עליה (ומזה משתמע שחברת הכשה"י יכולה לסיים את הקניה כי יש מי שיממן אותה. לחברת הכשה"י לא היו כמעט אמצעים משלה). חלק אחר מאדמות קהילית ציון האמריקאית נמכר לחברת הכשה"י לשם מכירה הלאה לפרטיים וחלקים קטנים נוספים נמכרו ישירות לאנשים פרטיים או אגודות. מאז חדלה במעשה חברה זו מלהתקיים ופעולותיה ברכישת אדמות נפסקו לגמרי. למערכת היחסים שבין הקק"ל לחברת הכשה"י ראה: צבי שילוני, 'הקרן הקיימת לישראל ו'חברת הכשרת היישוב' – התפתחות מערכת היחסים בין שתי החברות הציוניות הגדולות להתיישבות' (נספח). לתולדות חברת 'קהילית ציון האמריקאית' ופעולותיה בארץ ראה: עירית עמית, יהדות אמריקה ויישוב הארץ: קהיליית ציון האמריקאית בע"מ (אנגלית) (נספח).

כפי שאתה רואה, המידע הישיר שאני מוסר לך כאן לגבי תהליך רכישת אדמות ג'דה אחרי מלה"ע-1 הוא מצומצם ביותר, שכן לא חקרתי את הנושא. גם הערותי על התמונה והמסמך שהבאת הן על סמך ניסיוני הכללי אך אינן מגובות בתיעוד. מידע מלא יותר אודות רכישת אדמות ג'דה אחרי מלה"ע-1 תוכל אולי לקבל מד"ר מיכל אורן, או לפחות הנחיה ראשונית בנוגע לארכיונים והחטיבות בהם שיש בהם חומר רלבנטי לשאלותיך.

לצערי, בשל קוצר הזמן לא אוכל להמשיך להעניק לך את ה'קורס' 'מבוא לגיאוגרפיה היסטורית' ואם אתה באמת מתעניין בנושא זה אני ממליץ לך פשוט להירשם ללימודים באוניברסיטה הקרובה למקום מגוריך. בכל אחת מן האוניברסיטאות בארץ קיימת מחלקה לגיאוגרפיה, ובכולן ניתן ללמוד גם גיאוגרפיה היסטורית (אם תירשם למגמה זו באוניברסיטת בן-גוריון בנגב תוכל ללמוד גם בקורסים שלי).

בהצלחה בהמשך מחקרך על ג'דה,

צבי שילוני


 

כל הנ"ל, מענה ד"ר שילוני לשאלות שהצגתי בפניו בהתכתבות בינינו בימים 17-19.5.2011, תחילה בנושא הבעלות על הקרקע (תווייני "נגד" סורסוק), לאחר מכן בנושא בית הוואקיל (בניין "החאן") והמבנה החד קומתי בעל 3 הקשתות שניצב היה מעברו השני של הכביש, ולבסוף, יחסי "הקרן הקיימת" / "הכשרת הישוב" / "קהילת ציון אמריקאית", בכל הקשור לרכישת הקרקעות של ג'דה.

ד"ר צבי שילוני

מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן גוריון בנגב

קרית שדה בוקר 84990, טל. 08-6596971, נייד. 054-4761663

error: Alert: Content selection is disabled!!