מחנות העקורים משפחת שתדלן נודדת 9א

תרגום מיידיש

רומא, 7 בפברואר 1947, ילדים יקרים שלמה וחיה

אני כותב לכם שוב שהיגענו תודה לאל לקיבוץ בשם "סיא" והמקום לגמרי לא רע עבורנו. מרוזי אני מקבל מכתבים לעיתים קרובות, היא כותבת שהיא מחכה בכיליון עיניים לזכות לראות אותנו מגיעים סוף סוף אליה. היא שלחה לנו ניירות תחת מכסה פולנית אולם הם מתעכבים ועדיין לא ידוע מתי נקבלם. קיבלתי גם מכתב נוסף ממנה ובו היא כותבת שחיה מתחתנת בקרוב ! אני רוצה לאחל לך שאלוהים יברך אותך במזל טוב ואושר, הייתי מאד רוצה להיות איתך בחתונתך אך זה לא ניתן בגלל המרחק הרב.

מדוע חיה אינך עונה למכתבי ומה בנוגע לאפרים בן דוד של אמא שלך ! הוא בארץ ישראל מסתובב ללא משפחה וללא עבודה, מדוע אינך מתעניינת בו ? הוא בודד לגמרי, אולי את יכולה לעזור לו למצוא עבודה ? כתבי לי בהקדם כי אני מאד מודאג ומוטרד בקשר לאפרים ושאת אינך כותבת !

אני מוסר דרישת שלום לסבתך, ממני, וולף

הערות

טרגדיה עצומה בדרך: אפרים שתדלן, ללא ספק צעיר אינטיליגנטי ונחוש המתבטא בצורה מפוקחת ובהירה כפי שניתן להתרשם ממכתבו מחודש ספטמבר 1945 המתועד כאן גם כן, הגיע לארץ ישראל ביולי 1946 אך נחל אכזבה גדולה. משלא מצא את מקומו, והיתה לו אפשרות, הוא עזב לארגנטינה, שם חיתה דודתו (אחות אביו) איטה. איטה שהיגרה מלודביפול לארגנטינה בשנות העשרים, הפצירה באפרים להצטרף אליה ולאחר שסדרה לו את הניירות המתאימים הוא הגיע לשם כאמור. בשלב מסוים הוא אושפז בסנטוריום לאחר שהוכרע נפשית ושם סיים את חייו !