תיאטרון אהל 7א
חשוב להדגיש (ולא בראשונה) כי, בעשור הראשון לקיומו, עבדו מרבית חברי וחברות קולקטיב ה"אהל" לפרנסתם מחוץ לתיאטרון !
זאב ברבן למשל, בן רוהאטין (מחוז סטניסלבוב) שבגליציה המזרחית, עלה ארצה ב 1920 ונמנה על מייסדי קבוץ "השומר הצעיר" שמאוחר יותר עלה על הקרקע במרחביה. עם החבורה הזו הוא נדד ברחבי הארץ ועבד בבנין, בסלילת כבישים ובחקלאות. ב 1925, כחבר קולקטיב ה"אהל", ובעל ניסיון לא מבוטל בעבודות כפיים, הוא נמנה על חברי "קבוצת הבנין" מקרב שחקני התיאטרון (ברבן עומד על הפיגום מימין, עם כובע "קסקט") שלקחה חלק בעבודות ההקמה של "הבית האדום". יהודה שחורי שעלה ארצה ב 1922, הכשיר את עצמו כשוליית נגרים עוד בעיירת הולדתו מתוך הכרה ש"בארץ ישראל דרושים רק בעלי מקצוע", וכאן היה חבר פלוגת העבודה התל-אביבית של "גדוד העבודה" עוד טרם שגויס לתיאטרון. מאיר מרגלית עלה אף הוא ארצה ב 1922, היה חבר בפלוגת ירושלים של "גדוד העבודה" ועבד כפועל מחצבה. בתל אביב, לפי עדות חבריו, "עבד כמגיש טיט לטייחים בבניין של מלון פלטין" (בפינת הרחובות אחד העם ונחלת בנימין). אברהם חלפי עלה ארצה ב 1924, היה חבר בקבוצת העבודה "חבורת הדרום" ברחובות ולאחר מכן עבד ב"גדוד העבודה" בנס ציונה, בזכרון יעקב ובתל אביב.
"הבית האדום" הוקם בשנים 1923-1926 על מצוק הכורכר מעל קטע חוף הים הידוע כ"חוף גורדון". על המגרש רחב הידיים, לצידו של "הבית האדום", הוקם בספטמבר 1925 גם צריף ה"אהל" המיתולוגי, הצריף שהיה "הלב הפועם" של התיאטרון עד שנחנך ב 1940 משכן הקבע שלו ברחוב בילינסון (סמוך לכיכר דיזנגוף). "הבית האדום" עצמו נהרס בשנות השבעים לטובת הקמתו של מלון "שרתון" (אשר שכן קודם לכן בקצה המערבי של שדרות נורדאו).
תמונה זו ונוספות וכן מסמכים רבי-חשיבות נמסרו לי באדיבותו הרבה של דוד ברבן-קולומבייה, נכדם של דבורה קסטלנץ וזאב ברבן, בן בתם היחידה יעל, ותודתי העמוקה לו.
