1922, משפחת לנדרס מתאחדת 2ב
תמלול המכתב
בה"ש (בעזרת השם), יום ה', עדר"ח (ערב דראש חודש) אד"ש (אדר שני), קרוצ'ע
בני יקירי ומחמד לבבי זלמן יצחק
בה"ש שלום לי ולאמך ולאחיותיך
בני יקירי, תדע שכתבתי לך מכתבים כמעט בכל שבוע על שם הליגיון שעבדת בו, אבל כפי הנראה לא הגיעו אליך. עכשיו כתבתי כמה פעמים לז'וכוביצקי (= דוד זכאי, דודו של זלמן יצחק) כי אדריסתך (= כתובתך) מטבריה אינני יודע. אני מתגעגע עליך בני מאד מאד כי בני ישראל שיח' (= שיחיה) אינני יודע איפה הוא זה כשמונה עשר חדשים, ולכן בני היקר, כל תקותי אליך בעזרת ד'. בני יקירי, כל חיינו מרים בגשמיות וברוחניות והחלטנו לנסוע לארץ ישראל תיכף אחרי הפסח. אני מקוה להתכונן שמה, אומרים שצריך תעודה מאיזה קרוב שדורשים אותם להתם (= לשם), ובכן בני היקר, שלח לי תעודה כזו. בני היקר, אני מבקש אותך למעה"ש (= למען השם), לעזור לי בכל יכולתך עד נסיעתנו לא"י מנחיצת הנוסע אקצר.
והיו שלום כנפשך וכנפש אביך המשתוקק לראותך, שלמה-זלקינד
הערות לטקסט
האב מפוכח ומעשי, מבנו ישראל יואל לא שמע דבר "זה כשמונה עשר חודשים" (עדיין לא קיבל את הבשורה על דבר מותו בקרב במלחמת האזרחים) והנה הוא מבקש מבנו זלמן יצחק להתניע את תהליך עליית שאר המשפחה לא"י. ולהוויי ידוע שהתהליך מתחיל תמיד עם אותו מכתב "דרישה" שבו נתין ארץ-ישראלי מודיע לשלטונות המנדט הבריטי על רצונו להעלות את בני משפחתו ארצה ועל יכולתו לתמוך בהם כלכלית כאן. שלמה זלקינד מציין כי מכתבים רבים שכתב לבנו "לליגיון, בטבריה", לא הגיעו ככל הנראה לתעודתם. הליגיון בטבריה הוא כמובן מחנה "גדוד העבודה" בטבריה שם זלמן יצחק, בימים לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, נמנה על אנשי הגדוד העמלים בסלילת כביש טבריה צמח.
