מלבוב לארץ ישראל חליפת מכתבים מבשרת טרגדיה 23ב
תרגום מיידיש
לבוב, 31 ביולי 1939
בני יקירי ! עברו יותר משבועיים מאז קיבלנו את מכתבך ועד לרגע זה האדון ברנשטיין לא התקשר איתנו וזה אומר שהוא אינו רוצה לשלם את הנזק. ציפינו שכך יהיה, כמו שגם כתבתי לך בגלוייתי הקודמת. יש, על כן, לשלם שליש בזמן העברת הניירות ולצערי אין באפשרותי לעשות זאת בזמן הקרוב. אפשרויות המחיה הן כרגע גרועות הרבה יותר מאז שאתה נסעת. התעניינתי היום מתי בלום נוסעת חזרה והתברר לי שהם נסעו כבר בשבוע שעבר. אני אומר ש"החתונה" כלל לא התקיימה, הם רצו להלוות לי כסף ואנחנו חיכינו למכתב מכם.
יאנעק חזר בשבוע שעבר (והמשך מצידה השני של הגלויה) אני מחכה כבר לרגע שיוכל לנסוע. אין לו סבלנות יותר לעבודה והוא סוגר את העסק ב 1 באוגוסט כי הוא היה בטוח שיקבל אישור לנסיעה בחודש זה. האמא כבר חזרה ללעמברג.
מנשק אותך, אביך צבי.
הערות
בסיפא של ספרו "יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם" (הוצאת "דביר", 1968), הפרק "דלות ודילדול", מביא פרופ. רפאל מאהלר (1899-1977) נתונים סטטיסטיים קשים על מצבה הכלכלי העגום של יהדות פולין בשנים שלפני פרוץ מלחמת העולם, ובין היתר, גם התיחסות ספציפית ליהודי הכרך הגדול של לבוב:
בעטיו של המבנה המקצועי והסוציאלי המיוחד, נפגעו רוב היהודים בפולין מן המשבר הכלכלי שפקד את הארץ מאז שנת 1928, פגיעה קשה יותר מזו של המעמדות המקבילים באוכלוסיה הכללית .... אחת התופעות הנראות לעין של המשבר היתה ריבוי רוכלי הרחובות, במיוחד בערים הגדולות. רוב רובם של הרוכלים הללו (86 אחוזים ממוכרי הכעכים) היו פועלים לשעבר שתפסו פרנסה קלוקלת זו מחמת חוסר עבודה .... קנה מידה מהימן לעומק הדלות שהשתררה והלכה באוכלוסיה היהודית בשנים האחרונות שלפני פרוץ המלחמה והשואה, הוא שיעורם של אלה שנזדקקו לסעד מהקופה הציבורית לפני חג הפסח .... בלבוב ב 1934 קיבלו סעד, מן הקהילה בלבד, למעלה ממחצית משפחות היהודים בעיר .... ושיעור הנתמכים רק הלך וגדל מדי שנה .... ב 1937 הגיע שיעור הנתמכים, ע"י הקהילה בלבד, ל 40 אחוזים מכלל היהודים בעיר .... (מטלטל במיוחד הממצא הסטטיסטי ולפיו) רק כרבע ממספר הנתמכים היו אנשי שוליים ואילו 75 אחוזים היו אנשים פעילים בכלכלה, רובם אנשי מסחר ובעלי מלאכה עצמאיים, בדומה להרכב החברתי והמקצועי של האוכלוסיה היהודית כולה.
קובלנתו של צבי שטגר ("אפשרויות המחיה הן כרגע גרועות הרבה יותר מאז שאתה נסעת") מהדהדת עם כן הרבה מעבר לאישי. אין תמה איפוא ש"האדון ברנשטיין" הנזכר "אינו רוצה לשלם את חובו", שלבן (אחיו של אלי) "אין סבלנות יותר לעבודה והוא סוגר את העסק ב 1 באוגוסט" וגרוע מכל - "אין באפשרותי לצערי לעשות זאת (לממן את ההוצאות הרבות הכרוכות בעליה לא"י) בזמן הקרוב". בדיעבד אנו גם יודעים, שהדברים הכנים הללו של האיש הגאה והאב האוהב הזה, מבטאים הבנה שהגרוע מכל (שואת יהדות פולין), ממתין ממש "מעבר לפינה".
