ברסטצ'קה משפחת לרר 48ב
תמלול הטקסט
1 במאי 1930, שלום רב לך חליה
מפני מיעוט חומר הכתיבה, אני מסתפק בגלויה. בהיותי בפסח בבית נתקבל מכתבך שבו את כותבת גם מענה על מכתבי. תמונתך מצאה מאד חן. לפני נוסעי הביתה קיבלתי ממך גלויה אבל לא נחפזתי לענות כי חכיתי למענה. את חג הפסח ביליתי יפה בבית, הכל היה כחדש ולכן גם מעניין. בבית הכל בסדר, כולם בריאים. "הפדיון" האביבי היה טוב מאד (= הפדיון ממכירות נעלים לקראת חג הפסח הוא בד"כ בבחינת ברכה לסוחרים). פדיון החנות היה די גדול עד שאני הצטרכתי לעזור. ב 24 באפריל, ז"א יום אחרי החג, חזרתי לוילנא. גם כאן הכל אצלי בסדר, הרי נכון עכשיו אצלנו עונת השנה הכי נעימה. מזג האויר מצוין, אין חום מכביד ואין קור. הלימודים אצלי אינם קשים, אני מוצא לי עכשיו הרבה זמן לקריאה. היום הראשון למאי עבר כמעט בשקט, היו אי אלו התנגשויות אבל לא גדולות. מלבד זאת כמעט שאין חדשות. נפתלי כנראה חושב בקרוב לעלות, הוא חפץ להתלמד ולא מכאן שהדבר קשור בכמה קשיים לכן נואש מזה. אני החלפתי אתו במשך זמן במכתבים בענין זה אבל הדבר לא הביא תוצאות. במקצת הפרעתי לו אני בענין זה ובמקצת חוסר אנרגיה מצדו. אני מקוה שעוד יוכל בארץ להתלמד.
היי שלום, אליעזר. פ"ש מפרומר, פ"ש לקרובינו.
הערות
אליעזר, בן הזקונים במשפחה, אך בן 13 כשהוא כותב את הדברים כאן, ובשנת הלימודים השניה שלו בביה"ס התיכון בעיר. הנער הצעיר מגלה ללא ספק בגרות ושכל טובים בכל הקשור להתמודדותו עם משימותיו בכרך הגדול כשהוא מרוחק ומנותק מביתו ומשפחתו. כמו כן, הוא מזהה את הלבטים הבלתי-נגמרים של אחיו נפתלי (בן 18 בעת הזאת) הנוגעים לעלייתו של זה לארץ ישראל.
"התנגשויות" האחד במאי שהוא מתאר הם מצעדים או מחאות מצד סוציאליסטים למיניהם, תומכי הקומוניזם הרוסי שמעבר לגבול, אשר השלטונות הפולנים בווילנה אוסרים באופן מוחלט את קיומם.
