1922, משפחת לנדרס מתאחדת 1ב

תמלול המכתב

בה"ש (= בעזרת השם), יום ו' עש"ק (= ערב שבת קודש), ב' תמוז תר"פ, קרוצ'א

בני יקירי ומחמד לבבי מר זלמן יצחק יח' (= יחיה)

מכתבך מיום ט"ז חשון העבר ששלחת לאיהומן נתגלגל ובא לידי ע"י איש שבא משם לכאן, וקבלתי אותו בסוף חדש שבט, וע"י האיש ההוא שלחתי גם לך מכתב, אפשר קבלת אותו עכשיו. שמעתי שנמצא דרך יותר בטוח לבוא אתך במכתבים, והנני ממהר לנסות לכתוב אליך, אולי יתן ד' ויגיעך מכתבי, ואולי יתן ד' שאוכל לקבל מכתב גם ממך ולדעת משלומך בפרט. אתנו אין כל חדש, דיינו אשר הננו חיים, ומכיון שהננו חיים, הננו מקוים שעוד יתן ד' ונזכה כלנו להתראות אתך ועם כל מחמדי לבבנו בארצנו הקדושה.

אחותך רבקה תח' גמרה בשנה שעברה את הגימנזיום בחרקוב, עכשיו היא עובדת במשרת ממשלה במאהילב. אחותך ליבא תח' גמרה גם היא זה עכשיו את הגימנזיום בסלווינע (?) ובשבוע זה נמנתה למורה בגן הילדים אשר בקרוצ'א. אבל דא עקא, שמאחיך ישראל יח' אין לי שום ידיעה זה כשנה. הוא עבד בשנה העברה בחיל הממשלה בקיוב ואחרי כן קבלתי ממנו מכתב שהוא הולך למערכות המלחמה, ומאז אין לי ממנו שום ידיעה. בטח תבין את מצוקת לבנו אבל בכל זאת הננו מקוים שהוא חי. ממשפחת ז'וכוביצקי אין לנו שום ידיעה, וכפי הנראה ממכתבך, יש לך קשור מכתבים עמהם. דרוש עבורי בשלומם והודיעם שיש לנו עגמת נפש מזקנתך תח', היא תובעת ממנו דברים כאלה שאין אנו יכולים להשיגם בזמן הזה, והיא, מחמת זקנתה, לא תאבה לדעת מכל אלה. מאמי תח' מאיהומען קבלתי ידיעה שהיא בה"ש בחיים ושלום. אחי אהרן יח' דר בקרופקי, בה"ש שלום לו ולכל בני ביתו. בתו חנה תח' עם (בעלה ?) יח', כולם משכילים ושלמים. אחותי יהודית תח' חיה בגאמעל (= הומל, העיר הגדולה בדרום-מזרח בלארוס), שלום גם לה. מאחי ישראל שיח', דב בער שיח', עם אחותי רחל תח', אין לי שום ידיעה, וכן גם מאחותי שרה תח', אולי תוכל לבוא אתה בכתובים ? הלא תדע שבראשית המלחמה היתה רופאה בקראגויעוואץ אשר בסרביען ובעלה נח שניאורסון עבד בתור רופא צבא שמה.

בני יקירי ! מה מאד אני תאב שיתקרבו ויתלכדו עצמותינו המפרדות למקום אחד, כי הלא הננו כבר הולכים וקרבים לימי הזקנה, ומצוק העתים הננו נחלשים ודלים, ולו הייתי עם בניי יחד, אולי היו תומכים בידינו לעת זקנתנו. כאשר תקבל בני יקירי מכתבי זה, תמהר להודיעני משלומך בפרט, גם תודיעני אם יש מקום לאיש אשר כמוני בארץ הקדושה. כי הלא הננו מקוים שעוד יבוא יום ויתן ד' בלבות בני אדם לאהבה ולקרבה איש אל אחיו וצלצלי החרבות יחדלו והיתה הרווחה בארץ, מאז החלטתי לקבוע דירתנו בארצנו הקדושה, אם יתן ד' ויזכנו בחיים, ועתה בני, הא שלום כנפשך וכנפש אביך דורש שלומך ומתפלל בעדך תמיד לד' אלקי הצבאות, שישמרך מכל דבר רע ויעזרך ויצליחך בכל אשר תפנה.

שלמה זלקינד ליאנדרעש

הערות לטקסט

בדיוק שנתיים וחודשיים ימים לאחר שכתב את הדברים המרגשים הללו (ובשפתו הנפלאה) לבנו יעלו שלמה זלקינד, אשתו פרומה דבורה ובתם לובה לארץ ישראל. כשנתיים וחצי לאחר מכן תעלה ארצה גם בתם רבקה. הבן ישראל יואל אכן איבד את חייו במלחמה.