הכשרות נדבורנה 1א

אודות תנועת "צעירי המזרחי" והפלג החלוצי שלה – "החלוץ המזרחי" - סיכום דברים מתוך ספרו רב-החשיבות של פרופ. עזרא מנדלסון (1940-2015), "התנועה הציונית בפולין, שנות ההתהוות, 1915-1926", בהוצאת "הספריה הציונית שליד ההסתדרות הציונית העולמית", ירושלים, תשמ"ו (1986), ובמקור (באנגלית) ע"י Yale University Press, 1982, עמ' 163-164, 219-221 ו 253-256:

למרות הכחשות מנהיגות "המזרחי" במשך השנים, היה תפקידה העיקרי בתנועה הציונית לעמוד על משמר האינטרסים הדתיים: להבטיח שמנהיגים ציוניים לא יחללו את השבת בסיוריהם בערי השדה, למתן את הפולמוס האנטי-דתי בעיתונות הציונית, לדאוג למטבחים כשרים באניות המביאות עולים לארץ ישראל וכו' .... המפלגה לא יזמה מאומה ורק הגיבה על המאורעות .... על סבילותה של "המזרחי" קראו תיגר שני ארגונים מבפנים: "צעירי המזרחי" ו"החלוץ המזרחי". בראשית 1921 כונסה ועידה של "צעירי המזרחי" בפולין, בגליציה ובחבלי-הספר הליטאיים ובה הודיעה התנועה כי בדעתה לנהל פעולות תרבות בקרב תלמידי הישיבות וכן לתת מענה להתעניינות צעירי התנועה בהשתלמויות מקצועיות ובפרט בשאלת עלית הצעירים החרדים לארץ ישראל. ואולם, למרות זאת ועל אף גילוי הדעת שפרסמה התנועה בווילנה ב 1920 שהעלה על נס את פועלם של "החלוצים הגיבורים בארץ ישראל", הלכי הרוח הנ"ל לא תורגמו למעשים וכמדומה היה שלהסתדרות המזרחי אין עוד עמדה ברורה בשאלה חשובה זו. ב 1921 כתב הרב יצחק ניסנבוים (מזכירו של הרב מוהליבר) שאם נגזר על ארץ ישראל ליהפך למדינה יהודית חילונית, מוטב שלא תיבנה.

הקפיאה על השמרים היתה עם כן אחת הסיבות שהניעה את "צעירי המזרחי" להגדיל את עצמאותה הארגונית מתנועת האם ולגבש אידיאולוגיה מפורטת אשר תציג דגם חדש של ציונות דתית .... וככל שגברו ההתקפות על "המזרחי" בעלת האופי הבורגני, כן גברו הדרישות לשוות ל"צעירי המזרחי" צביון של "הסתדרות פועלים" במובן היותר רחב של המלים הללו ואשר סיסמתה תהיה "תורה ועבודה". מנהיגיה בקשו להקים תנועה חזקה אשר תכשיר חלוצים דתיים לעליה ותוציא את היוזמה מידי החילוניים. ואולם, הצרוף  של "תורה ועבודה" שהגה מנהיגה האידיאולוגי של "צעירי המזרחי", שמואל חיים לנדאו, לא משך את ליבו של הנוער הדתי, ובעיקר לא בתקופה המדוברת (1922-23) של דלדול העליה לא"י. נתוני מספר החברים בתחילת 1922 הראו 445 חלוצים דתיים בכל רחבי פולין ובתחילת 1923 היה מספרם כ 1,500 בכל רחבי פולין.

על אף כל זאת, עם התחדשות העליה לא"י במחצית שנת 1924 (ראשית "העליה הרביעית"), צמחה התנועה החלוצית של "המזרחי", ובמהירות רבה. בדין וחשבון הרשמי שלה לשנת 1925, הודיעה "החלוץ המזרחי" כי יש לה 9,200 חברים וב 1926 דיווחה התנועה כי 2,335 מחבריה עוסקים בהכשרה. אך למרות הנתונים ה"חיוביים" הללו, רק כ 180 מחבריה עלו לארץ ישראל בשנת 1925, ואף פחות מזה ב 1926. ואולם, אחרי הכל, היה יסוד מה לדברים שנמסרו בהצהרה בוועידה העולמית של הסתדרות "המזרחי", ולפיהם, החלוצים הדתיים הוכיחו סוף-סוף כי בנין הארץ אינו מונופול של החילוניים.

כשם שהיו דתיים רבים בקרב ה"קפיטליסטים" שעמדו בתור לקבל אשרות במשרדים הארצישראליים ברחבי פולין, והצטרפו לאגודות לרכישת קרקע בא"י בשנים 1925-25, כן הצטרפו רבים מקרב הנוער הדתי להכשרות. פעולותיהם עוררו התפעלות בקרב בני דורם, שלא היו רגילים לראות בחורים שיצאו לא מכבר מבית המדרש או בתי ה"תחכמוני", חורשים, משדדים, זורעים ומנכשים, והכל בלי התאמצות יתרה, כאילו היו רגילים לזה מכבר.

היחסים של "החלוץ המזרחי" עם תנועת "החלוץ" היו מורכבים ולעיתים אף בעייתיים אך, בסופו של דבר, תרמו תרומה מכרעת לגיבושה התודעתי. בתנועת "החלוץ" לא הבינו למשל מדוע החלוצים הדתיים אינם מצטרפים לשורותיה, שהרי, ראוי כי הדת תהיה רק "ענין פרטי". מאידך, את תחושת הקרבה בין "החלוץ" ובין "החלוץ המזרחי", חיזקה הפנייה המתמדת שמאלה של פלג אחד, לפחות, של "החלוץ המזרחי".

בוועידה הראשונה של "החלוץ המזרחי" דיבר אחד הצירים על רצונם העז של חברי התנועה "להשליך מאחורי גבם את חיי הגולה בכל צורותיהם ולהגיע "לשינוי ערכים" .... ענין זה היה סלע-המחלוקת העיקרי בתנועה, והמתח שעוררה מחלוקת זו עוד גבר בעקבות הלחצים שהפעילו "המזרחי" השמרנית, מזה, ו"החלוץ" החילונית, מזה. לכך נוספו צרכיהם המעשיים של החלוצים הדתיים בהגיעם ארצה, ולכן אין תימה, כי בשנות העליה הגדולה התפלגה התנועה. ואולם, חרף הפילוג הזה, היו שנות "העליה הרביעית" נקודת-מפנה בתולדות העליה החלוצית הדתית, שהצליחה בפעם הראשונה להטביע את חותמה על התנועה החלוצית, הן בפולין והן בארץ ישראל.