ישראל ביטמן 2ב

בדף המקדים לסקירה זו, נותן הכותב, מנחם גלרטר, קרדיט לאנשים שיזמו את הקמתה של "גורדוניה" (הוא עצמו ביניהם) כדלקמן: על אנשי מפלגת "התאחדות" בסטניסלבוב שהובילו את המהלך, נמנו: הוא עצמו כאמור, אחיו צבי גלרטר, ישראל איילן ומשה ליליין, והצעירים, מובילי התנועה בראשיתה, פרץ סלפטר (נתר), מאיר (מוניו) מנדל וגדליהו גלר. כמו ברשימותיו של י. ביטמן קודם לכן, זוכה גדליהו גלר גם כאן להוקרה עצומה על פועלו: "מיום בואו של גלר לתנועה משך הוא אליו את תשומת לב חבריו והיה בה האיש המרכזי. כולו אש יוקדת, ספוג עממיות יהודית, הוא השכיל לחדור אל השכבות העממיות ולהוציא משם נערים ונערות אשר לרגליהם פרשו הקומוניסטים היהודים את רשתם" (הפופולריות של האידיאולוגיה המרקסיסטית לאחר "מהפכת אוקטובר" ובעיקר בקרב הצעירים הללו הכמהים לתקווה, היתה אז עצומה). מוניו מנדל, ממשיך דרכו של גלר בראשות הסניף היה ללא ספק מעמודי התווך של התנועה, הן בגולה והן בהסתעפויותיה בארץ. בקבוצת דור ההמשך מונה גלרטר את ישראל ביטמן, דוד גרסטן ונתן איילן.

משפחת גלרטר במקור מהעיירה העתיקה בורשטין, כ 40 ק"מ צפונית לסטניסלבוב. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כפליטי מלחמה שנעקרו מביתם, נדדה המשפחה כה וכה עד לסטניסלבוב ולאחר מכן לווינה בירת האימפריה, בה רבבות מצאו מקלט. עם חזרתה לגליציה בתום המלחמה, קבעה המשפחה סופית את מושבה בסטניסלבוב. ב 1927, לאחר שהשלים את לימודיו האקדמיים באוניברסיטת לבוב, נענה גלרטר לקריאת חברו ד"ר יששכר ריס (גליצאי אף הוא, בן העיר לבוב) לקבל על עצמו משרת הוראה בגמנסיה העברית "תרבות" ברובנה אותה ניהל רייס. את הגמנסיה הוא שרת בנאמנות גמורה והיה מבכירי מוריה עד עלותו ארצה ב 1934. (ספרו "הגמנסיה העברית תרבות ברובנה" הוא טקסט מרכזי בפני עצמו ומצוטט רבות בפרק התעוד אודות העיר). גלרטר יליד 1900, עלה כאמור ארצה ב 1934, אך עוד קודם לכן, בתחילת שנות העשרים, עשה בה תקופה משמעותית כחלוץ. בין היתר הוא נפגש והכיר מקרוב את א.ד. גורדון במחנות סוללי הכבישים ! והושפע ממנו עמוקות. גלרטר נפטר בתל אביב ב 1985.

על התנועה בהתהוותה כתב גם מוניו מנדל במאמר מקיף בתוך "פרקי גליציה - ספר זכרון לא. זילברשטיין", בעריכת ישראל כהן ודב סדן, הוצאת "עם עובד", 1957, בעמ' 270-281. על המציאות בה קמה והתנאים שסללו את הדרך להתפתחותה המהירה הוא כותב (ובתמצית להלן):

"גורדוניה" לא התימרה מעולם כי ממנה מתחיל הכל, כי היא יוצרת הכל מבראשית תוך התמרדות נגד קודמיה. התנועה ידעה להכיר בערך ההמשכיות והרציפות ולא בזה למציאות היהודית הקיימת .... הקמת "גורדוניה" היתה ביטוי להתמרמרות הנוער על גילויי הכפירה הקומוניסטית, שמשלימה עם ה"תפוצה" היהודית בקרב הגויים ומחפה על השלמה זו עם מליצות מהפכניות. ומצד שני עמד המחנה הציוני הרשמי, אשר, חוץ מתנועת העבודה שהשקיעה מאמצים רבים בעידוד מגמות הפרודוקיביזציה (= יצרנות), עמד מנגד, משלים עם חיי היהודים בגולה ומותיר על כנם את מאבקי הקיום והפרנסה המסורתיים כמימים-ימימה.

והיתה גם סיבה שלישית, ידועה ומוכרת, אשר הכותב בעצם טבעו לפשר ולבנות גשרים, לא מציין אותה במפורש, והיא האליטיזם של "השומר הצעיר", ועל כך בהמשך הסקירה.

ומכל מקום, כמעט מראשית שנת תרפ"ד, כותב מנדל, החלו להיווצר הקינים הראשונים של התנועה. גישושים, חיפושי דרך, פגישות אזוריות וביקורים אקראיים אפיינו את ימי בראשית אלה .... הפגישות הארציות הראשונות התקיימו בלבוב ב 1925-26, הסניפים התלכדו להסתדרות ארצית וזו בחרה בהנהגה ראשית. התנועה שתחילתה בגליציה המזרחית התפשטה עד מהרה לשאר חלקי פולין .... הוועידה הארצית הראשונה התקיימה ב 9 בינואר 1928 ומכל החלטותיה יש לציין במיוחד את זו הקובעת ש"גורדוניה רואה במפעל החלוצי של חבריה את הדרך היחידה להגשמת מטרותיה".

על "גורדוניה" וראשיתה בהקשר ההסטורי הרחב כותב פרופ. עזרא מנדלסון דברים מאירי-עיניים בספרו "התנועה הציונית בפולין - שנות ההתהוות", הפרק אודות תנועות הנוער בימי העליה הרביעית (1924-1926), בעמ' 266-268, ולהלן תמצית הדברים (עדכוני עריכה מעטים נדרשו וההדגשות הן שלי ולא במקור – י.ע.):

יתרון ברור אחד בתפנית של "השומר הצעיר" שמאלה באותם ימים היה שגברו בכך הסיכויים כי החברים בעלי הזיקה המרקסיסטית יישארו בשורות התנועה ולא יברחו אל השמאל הלא-ציוני אך, בו-בזמן, עוררה גם תגובה אנטי-סוציאליסטית. תנועות "השומר הטהור" ו"השומר הלאומי" שנוסדו בפולין, ביקשו לשמר, כפי שמעידים שמותיהם, את הצדדים המסורתיים של התנועה – הצופיות והחלוציות – אך דחו את הזיקה לשמאל. ואולם, קבוצות חדשות אלה לא הטביעו חותם ובסופו של דבר שולבה האידיאולוגיה שלהן בהשקפת העולם של בית"ר, תנועת הנוער הציונית האנטי-סוציאליסטית, שקמה בעת ובעונה אחת עם ייסוד התנועה הרוויזיוניסטית בפולין. תגובה ארוכת-ימים לתהפוכות "השומר הצעיר" היתה הקמתה של תנועת-הנוער "גורדוניה", ע"ש הוגה רעיון "דת העבודה" – א.ד. גורדון. הקבוצות הקבועות הראשונות של "גורדוניה" הוקמו במזרחה של גליציה ב 1924 וב 1925 נערכו ועידותיה הראשונות והופיעו פרסומיה הראשונים. ב 1926 מנתה התנועה כשלושת אלפים חברים וחברות שנחלקו שווה בשווה בין גליציה, ערש התנועה ובסיסה החזק ביותר, לבין שאר חלקי פולין. מלכתחילה היה ל"גורדוניה" קשר אמיץ מפלגת "התאחדות" ובעקבות כך, גם עם "הפועל הצעיר" בארץ ישראל. ראשי התנועה החדשה עשו ככל יכולתם לשמור על מעמדה העצמאי אך היה ברור כי בוגרי התנועה אמורים להצטרף לשורות "התאחדות" והתנועה כולה נחשבה ל"עתודה טבעית" של "הפועל הצעיר" וקיבוציה בארץ ישראל.

"השומר הצעיר" הואשמה באימוץ הגרוע שבסממניה של תנועת הנוער החופשית הגרמנית (= תנועה שקמה בשלהי המאה ה 19 ודגלה ברעיונות רומנטיים-לאומיים, חזרה אל הטבע, טוהר-מידות ושאיפה לשלמות, סגידה למנהיג, מרד בחברת המבוגרים, וגם, מניעת חברות של יהודים), שהיא תנועה אינדיבידואליסטית מדי ועוסקת יתר על המידה בבעיות "הפנימיות" של הנוער. פנחס לוביאניקר (לבון), המנהיג האידיאולוגי של "גורדוניה" בגליציה, האשים את השוה"צ שהיא תנועה של עילית חברתית המשרתת את צרכיהם של בני האינטליגנציה היהודית הרומנטית ומתעלמת מן ההמונים. הן הסוציאליזם והן הרומנטיות - שתי "המחלות" של "השומר הצעיר", הוא טען, צריכות לפנות את מקומן לחלוציות פשוטה כפי שהגשימוה חברי "צעירי ציון" בעת העליה השניה. עם זאת, בפעולות היום-יום הלכה "גורדוניה" למעשה באותה דרך שהתוותה "השומר הצעיר": חבריה יצאו לטיולים, עסקו בצופיות ולמדו יהדות והרכב הקבוצה הקשיח של הפרדה בין בנים ובנות היה דומה אף הוא. מבחינת הפרופיל החברתי, היה ציבור חבריה של "גורדוניה" עממי יותר מזה של "השומר הצעיר": בראשית 1928 סווגו 43 אחוזים מחבריה כ "נוער עובד" ורק 9 אחוזים למדו בבתי ספר תיכוניים. "השומר הצעיר" התייחסה באיבה גלויה להופעת "גורדוניה" ובין היתר סירבה להעניק לה מעמד עצמאי בתוך "החלוץ" בגליציה. "החלוץ" היתה נתונה למעשה לשליטתה המוחלטת של "השומר הצעיר" ודברים כגון אלה עיכבו את התפתחותה של התנועה החדשה. ואולם, בסופו של דבר שמרה "גורדוניה" על מעמד מיוחד בקרב "החלוץ" ובמסגרתו התכוננו חבריה לעליה קולקטיבית לארץ ישראל. קשריה עם "התאחדות" העניקו לה את הדבק האידאולגי הדרוש לכך. לפי שעה נשארה "גורדוניה" תנועה קטנה והתפקיד שמילאה בתקופת "העליה הרביעית" היה שולי ורק בדצמבר 1926 הקימה את ראשוני קיבוצי-ההכשרה שלה. עם זאת, בשנים שלאחר מכן נועד לה תפקיד חשוב במילוי העתודה החלוצית לקיבוצי "הפועל הצעיר" בארץ ישראל ומשבאו רגעי השפל של התנועה הציונית בעקבות התרסקות "העליה הרביעית", כבר היו חבריה, ביחד עם חברי "החלוץ" וחברי כל שאר תנועות הנוער החלוציות, מי שסייעו בשמירה על גחלת הציונות בפולין.