ברסטצ'קה החלוץ שמעון ספרא 16ב
הדרך ארצה
ניתן לומר ללא צל של ספק שאת דרכו ארצה עשה שמעון בהחלטה נחושה ואמיצה של "הרגע האחרון". משפחתו שלא היה בידיה לפעול בזריזות כמוהו, נותרה מאחור ונספתה בשואה.
בחודש מרץ 1939 גרמניה מספחת סיפוח אלים את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה ומתקרבת בצורה מאיימת לליבה של פולין. כמו צעירים רבים בני גילו, שמעון מקבל צו גיוס לצבא הפולני. ביודעו היטב מה המשמעות לכך, הוא נוסע לוורשה ופונה להנהגה הראשית של תנועת "גורדוניה" שם ומבקש לממש את ההבטחה שנתנה לו לעלות ארצה עם סרטיפיקט. סרטיפיקטים לא היו והוא הונחה לארוז את חפציו במזוודה קטנה, לקנות לו עניבה ולהצטרף לחבורת צעירים היוצאים ברכבת לוונציה, כביכול, סטודנטים פולנים לארכיאולוגיה בדרכם לקורס באיטליה. אחרי מספר ימים של המתנה בוונציה, החבורה הועלתה על רכבת שיעדה בארי בדרום איטליה ומשם להפלגה לארץ ישראל. הספינה שעל סיפונה עלו שם, ה"קולורדו", היתה בתפוסה של בערך פי עשרה מקיבולה, מספר שמעון בזכרונותיו המוקלטים. היתה זו ספינה קטנה ואיטית שנועדה להוביל מעפילים ללב ים לשם העברתם לספינות גדולות ומהירות יותר. בשיטה זו, העבירה ה"קולורדו", מסוף שנת 1938 ועד אמצע 1939, כ 2500 מעפילים לספינה "אטרטו". ואולם, אחרי יומיים או שלושה של הפלגה, נקלעה ה"קולורדו" לסערה ומצאה מחסה בנמל קלמטה היווני. כוחות צבא ומשטרה שמרו על הספינה כל העת כדי שאיש לא יוכל לברוח ממנה. רב החובל היווני של ה"קולורדו" עשה שם שרות יוצא מהכלל למען המעפילים והארגון לעליה ב' בכלל. אחרי יום או יומיים, כשהסערה שכחה, יצאה הספינה להמשך מסעה. במקביל, ה"אטרטו" הפליגה מנמל סושק (כיום רייקה, קרואטיה) שביוגוסלביה ביום 23 באפריל 1939 ובלילה, בלב ים, נערך מבצע העברת מעפילי ה"קולורדו" ל"אטרטו" כמתואר לעיל. התקרבות ה"אטראטו" לחופי הארץ היתה כמשחק "חתול ועכבר" עם הבריטים והיא פנתה שוב ושוב ללב ים. רק בלילה של ה 30 באפריל, לאחר שקבלה סימן "דגל לבן" באמצעות סירה של הארגון, היא התקרבה לחוף שבין כפר שמריהו לשפיים ופרקה בהצלחה את המטען האנושי שלה.
רטובים עד לשד עצמותיהם מהנחיתה הרחק מהחוף ושחיה אל החוף, שמעון וחברים עשו דרכם רגלית לכפר שמריהו, ואחרי שדאגו להם שם ל "מקלחת ופיג'מה", הלכו לישון. למחרת היה יום "האחד במאי", העלו אותם על משאית גדולה ומקושטת שעשתה את דרכה, כביכול, לחגיגות בקיבוץ משמר השרון. שמעון, שהעברית שלו היתה רהוטה, נטמע ללא קושי בין החוגגים.
תודות
הכרת תודה מעומק הלב לבתו של שמעון, שרה פלד זכרה לברכה, אשר לא זכתה לראות את התעוד הסופי, לנכדו גיא ואורלי אשתו, על שהעמידו לרשותי את התמונות והמסמכים הרבים ומסרו לי מידע יקר ערך אודות אבי משפחתם.
