זוג צעיר בן העליה הרביעית מפלס לו דרך 14א
דן גלעדי בספרו המקיף והחשוב "הישוב בתקופת העליה הרביעית – בחינה כלכלית ופוליטית", הוצאת "עם עובד – תרבות וחינוך", 1973, לא חוסך בפרטים ומקדיש דפים רבים להשתלשלות הארועים הקשורה בגידול הטבק והשלכותיה בשנים המכוננות של העליה הרביעית. להלן תמצית הדברים בעמ' 71-74 ו 80-81:
הנטיה לעבור לענף חקלאי חדש ולהתרכז בו, שאיפיינה את המשק היהודי בא"י מראשיתו (הגפן והשקד בעליות הראשונות), מוכיחה כי עדיין לא נוצרה בא"י מסורת חקלאית עברית והכפר היהודי המשיך בחיפושים אחרי ענפים רווחיים.
הדחיפה לגידול הטבק באה בעקבות ביטול המונופולין (מימי הטורקים) ב 1921 ותחיקת מכס שהטילה מס בגובה 25 גרוש לק"ג טבק מיובא. יבוא תוצרת טבק פחת במהירות משנת 1923 ובתי החרושת המקומיים, בבעלות ערבית או זרה, קלטו את כל היבול המקומי במחירים שהבטיחו רווחים יפים למגדלים.
יבולי הברכה והמחירים הגבוהים ב 1923 המריצו בשנה הבאה רבים (יהודים ולא-יהודים כאחד) לעסוק בגידול טבק מתוך תקוה לרווחים דומים. בבולמוס זה נגרפו לא רק חקלאים אלא גם סתם אנשים, חסרי ניסיון והבנה כלשהי בעבודת האדמה. הם עיבדו אדמות בלתי-ראויות, השתמשו בזרעים שאינם מתאימים וטעו בשיטות העבודה ובטיפול בעלי הטבק בתקופת הייבוש. כתוצאה מכך חלה ירידה תלולה ביבול הממוצע ליחידת שטח ובאיכות היבולים. היבול של שנת 1924, למרות התפוקה הנמוכה לדונם, עלה בהרבה על יכולת הקיבול של בתי החרושת והשוק המקומי ונוצרו עודפים שלא היה סיכוי למכור אותם.
כ 1500 פועלים שכירים יהודים, כ 60-70 אחוז מכלל הפועלים במושבות ! עסקו בעבודות הטבק בשנת 1924, רובם באמצעות המרכז החקלאי, וזאת בנוסף על האיכרים ובני משפחותיהם ועל המתישבים בישובי קרן היסוד. המרכז החקלאי ראה בעבודות הטבק של שנת 1924 עוגן הצלה לפתור את בעיית האבטלה החמורה ששררה בין הפועלים בראשית השנה ולקח על עצמו את ארגון העברת המובטלים מהערים למושבות .... אך במהרה התברר כי למרכז חסרים פועלים כדי לבצע את כל העבודות שקיבל על עצמו לפי חוזים .... אין ספק כי השכר בעבודות הטבק, הנמוך בהרבה משכר העבודה בעיר (כשזו היתה מצויה), היוו גורם משמעותי בסירובם של רבים לעבור למקומות אלו. היו גם מקרים לא מעטים כאשר פועלים עזבו באמצע העבודה את המושבה והשאירו את המרכז החקלאי במצב קשה .... כל ההתאמצות הגדולה סביב הטבק גרמה למרכז החקלאי גרעון של 4,500 לירות ארצישראליות ולא היה מי שישא בו. ההקצבה שהתקבלה מההנהלה הציונית הספיקה אך בקושי לסידורים הכרוכים בהעברת הפועלים מן העיר למושבות (תחבורה, שיכון וכדומה). ארגון העבודה נעשה מתוך דוחק זמן וללא תכנון מוקדם וכמובן שנעשו שגיאות לא מעטות.
בשנים 1925-1926 חזרו נוטעי הטבק לממדי הגידול של 1923 ורוב אלה שנכוו ב 1924 משכו ידיהם מענף זה. ועדה מטעם ההנהלה הציונית שחקרה את הענין הגיעה למסקנה כי יש מקום לגידול טבק בא"י רק לצרכי השוק המקומי ובאדמות מתאימות בלבד, המצויות בעיקר בכמה מקומות בגליל.
(במבט לאחור, ניתן לאפיין את הדברים כך):
בתחילת 1924, בימי האבטלה שלפני עונת הטבק, לא עלה מספר הפועלים היהודים במושבות על כמה מאות. הנסיונות הרבים לכיבוש העבודה שהחלו עוד עם ראשית העליה השניה, בהם השקיעו הפועלים את מיטב מאמציהם והקריבו קורבנות אין-ספור, לא הוכתרו בהצלחה. בימי העליה השלישית כמעט ונואשו מהסיכוי לחדור בהמונים למושבות הוותיקות, ותנועת הפועלים ריכזה מאמציה בהתישבות עצמית. והנה, תוך כמה חודשים חל מפנה יסודי במצב, שאולי אין למצוא דומה לו, מבחינת מהירות השינוי, בתולדות הישוב וכיבוש העבודה במושבות קיבל תנופה חדשה .... תוך שנתיים נוצר במושבות, כמעט יש מאין, ציבור גדול וחשוב של פועלים שעלה במספרו בהרבה על ציבור הפועלים בהתישבות השיתופית והיה זה אחד מהישגיה החשובים ביותר של העליה הרביעית.
