תל אביב קורות משפחה (שחורי) בת העליה השלישית 59א

לא במקרה מצא זוסיה את יעודו לאחר עלייתו ארצה בתחום הביטחון וההגנה

כותב עליו בן עיירתו, ניצול השואה, יהודה (לייביש) רבר, בספר הזיכרון לקהילת לודביפול (עמ' 260): נזכר אני בו (בזוסיה) על ספסל הלימודים ואחר כך כפעיל בסניף "החלוץ" בעיירתנו. לא פעם נזדמן לי להספח לחברי זוסיה שורצמן (לימים שחורי) ויקיר גורפינקל ולאחי אהרן, וכשהיינו נתקלים בנוער נוצרי שרצה להתעלל בנו כמו בילדי גולה, היה זוסיה מגיב תיכף בחריפות, וכשאזהרותיו לא הועילו, היה מכה ב"גיבורים" הפחדנים, שהיו נמלטים לכל הרוחות.

זאת יש לזכור, ואפשר גם להתרשם מהתמונה המצורפת ומתמונות רבות נוספות שלו כאן, כי זוסיה היה קטן קומה למדי וצנום ביותר (אם גם יפה תואר !). אולם, באותו נער "גלותי", בן 17 בסך הכל ביום הגיעו ארצה, קיננו, ללא ספק, עוצמות נפשיות. היה משהו באופיו הנחוש, ואולי גם התוקפני, הקנאי לעמו ולארצו, שהועיד אותו למטרה הזאת.

אפשר גם להזכיר בהקשר זה את מה שידוע היטב אצלנו במשפחה, שביום ירידתו של זוסיה מהאניה שהביאה אותו לחופי יפו (ב 5 בספטמבר 1923), מילותיו הראשונות לאחיו יהודה שקיבל את פניו היו "האין אלה (הערבים) שרצחו לנו את יוסף חיים ברנר (שנתיים וארבעה חודשים קודם לכן) ביפו ועתה אני מתהלך ביניהם ?".