ברסטצ'קה מכתבי רחל סמיט לא"י 1ב

תמלול המכתב

וילנה, 6 בפברואר 1932, שלום רב לך רחל שלי.

אני מוכרחה להודות לפניך רחל, שכל מכתב שלך מקרב אותי יותר אליך, את נעשית יותר יקרה לי ואני רואה שכמה שהכרתי אותך, עוד לא הכרתי אותך לגמרי. לא ידעתי שאת יודעת כל כך יפה לכתוב. אינני יודעת, יכול להיות שאת תכעסי עלי אולי, את כל המכתבים שלך קורא גם מוטיל ואני גם קוראת את המכתבים שכותבים אליו. ממכתביך הוא פשוט מתפעל וגם הוא אומר שכלל לא ידע שאת יודעת כל כך יפה לכתוב.

רחל, כותבת את שכלל אין בך את החרדה שצריכה היתה להיות עם התקרבות הנסיעה, גם אני משתוממת, אולי מי יכול לדעת מאין זה נובע וזה בכלל כבר ככה, שואף אתה לאיזה דבר, שואף וחושב שעם התקדמות הדבר יבוא כבר האושר, ולבסוף אין זה כנראה ככה – "צום גוטען איז נאך אלץ ווייט" (ביידיש: הדרך אל האושר עדיין רחוקה). יש וגם אני לא יכולה להאמין שבאמת כבר בעוד 5 שבועות תעלי, כל כך הרבה חלמנו על זה, כל כך הרבה פעמים כבר עמדה התקוה להתגשם ונכזבה, שקשה כבר להאמין אבל כנראה שעכשיו כבר באמת תסעו.

מענין מה שאת כותבת על התקרבותך לאסתר. בקראי את מכתבך ראיתי לפני אתכם יושבים בביתה של אסתר אצל התנור וחולמים על א"י, אך, כמה שעות אני אני ביליתי אצל תנור זה וכמה חלומות נטוו אצל תנור זה. היו ימים שישבנו וחלמנו על הקבוץ, על הנסיעה אל הקבוץ, על החיים בקבוץ, אחר כך חלומות על א"י ועוד ... אולם החיים כלל אינם מתחשבים בחלומות שלנו, הם עושים להם את שלהם. והנה כיום אני פה, אתם בבית, חייקה, חניה והינדה בארץ, הונצה ברובנה, כי כך הוא רצונם של החיים ואתה מה תעשה.

רחל, מה את מאשימה אותי שאני לא כותבת לך, ולמי אני כותבת אם לא לכן, ואני באמת כועסת עליך על שאת חושבת שאני איני כותבת אליך מפני שאני חושבת שאת לא תביני לי, זה בהחלט לא נכון. מה שנוגע לחיי אין שום חדשות. אני קוראת בימים האחרונים הרבה, השבוע קראתי את החלק הראשון של "ימלט", לא עשה עלי את הרושם שחשבתי, אולי מפני שהתרגום בעברית לא טוב. אברהם כתב לי שאתם קוראים את "פלאמען" (ביידיש: "להבות", ספר שירה מאת שמואל יקיר לונדינסקי), אני שמחה מאד, כתבי לי איך זה מצא חן בעיניך, אותי זה פשוט שיגע, היה לי חשק רב לקרוא אתכם את זה, ביחוד את ההתחלה של החלק הראשון.

אני אגמור, את כל הערב הקדשתי הערב לכתיבה. כתבי לי הרבה, למרים כבר גם כן כתבתי. מוטיל גם כן כותב לה אז נשלח לה כבר מכתב מיוחד. אני שולחת לך שני שירים שקראתי ב"ליטארארישע בלעטעריי" (ביידיש: "דפי ספרות", כתב עת נודע לענייני ספרות, תיאטרון ואומנות, ביידיש, שיצא לאור בוורשה בין מלחמות העולם), הם מצאו חן בעיני. תכתבי לי את דעתך. שלום שלום לך רחל. פ"ש לאסתר, קצת טפשי היה הברוגז שלנו לפני נסיעתי, לא ? פ"ש למלכה.

פ"ש (= פריסת שלום) ממוטיל, רחל.

הערות

הכותבת רחל סמיט (גם סמט), בת ברסטצ'קה, בווילנה לצורך לימודים באותה עת, נספתה בשואה. הנמענת, חברתה רחל סירקיס, ילידת 1911, עלתה ארצה כחמישה שבועות לאחר שנכתב מכתב זה. בארץ בקבוץ יגור, נישאה לחברה בן העיירה, יוסף קליבנר. אסתר חברתן של השתיים המוזכרת אף היא במכתב היא אסתר סקולסקי, ילידת 1909, עלתה ארצה יחד עם רחל סירקיס במרץ 1932, ברמן לאחר נישואיה, והתגוררה בחיפה.

"מוטיל", חברה/בן זוגה של הכותבת, הוא ככל הידוע מוטל צוויבל, בן ברסטצ'קה אף הוא, אשר נספה בשואה בנסיבות שלא הובררו כל צרכן, אפשר שביחד עם רחל חברתו.

"היו ימים שישבנו וחלמנו על הקבוץ, על הנסיעה אל הקבוץ, על החיים בקבוץ, אחר כך חלומות על ארץ ישראל". הקבוץ הוא כמובן קבוץ ההכשרה, ציון דרך של חזון והגשמה לצעירים והצעירות הללו במסלול המוביל לארץ ישראל.