בגדוד העבודה 10א
על יחסי הגומלין בין "גדוד העבודה" ע"ש יוסף טרומפלדור ו"שומריה" (גדוד "השומר הצעיר")
בציטוט מתוך "הסולל - כלי מבטא לפועלי העבודות הציבוריות", ערך, ביאר והקדים מבוא חיים גולן, הוצאת "יד טבנקין", 1991, בעמ' 12-13, נאמר: את הזיכיון לסלילת הכביש מנצרת דרך ג'דה (מחצית הדרך) לחיפה, קיבלה "שומריה" לאחר ששילמה דמי ויתור לקבלן הערבי שהחזיק בזיכיון המקורי משלטונות המנדט הבריטי.
כדי לקבל את תמונת הרקע המלאה יש לזכור כי את הזיכיון לסלילת הכביש מטבריה לצמח עבור "גדוד העבודה" השיג פנחס רוטנברג שניהל אז משא ומתן עם השלטונות לקבלת הזיכיון למפעל החשמל שלו ואשר, לפי הסבריו, הכביש היה אמור לשרת את צרכיו של המפעל המתוכנן.
הסיכוי להשגת עבודה לשטף העולים של ראשית העליה השלישית, כמו גם לפועלים הוותיקים (אנשי העליה השניה) המובטלים, היה בעיקר בעבודות ציבוריות שבוצעו ע"י המנהל הצבאי הבריטי. לצרכיו, גייס המנהל אלפי פועלים מצרים שכונסו לגדודי עבודה צבאיים ואלה התלוו לצבא הבריטי עם כניסתו לארץ. סלילת כבישים חדשים או תיקונם של הקיימים, היו בין העבודות הרבות שבוצעו ע"י הממשל החדש, ואולם אלה נמסרו לקבלנים מקומיים, לרוב ערבים.
במצב שנוצר היה ברור כי המפלגות המרכזיות, דהיינו "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר", חייבות לדאוג בראש ובראשונה לתעסוקה לחבריהן שזה עתה עלו ארצה וסלילת כבישים היתה הפעילות הקבלנית העצמאית הראשונה שנטלו על עצמן. בנקודת הזמן הזאת, היו הכבישים למעשה מעין "נכס מפלגתי" שהבטיח תעסוקה לאנשיהן ופעילות הגדודים המאורגנים במסגרתן ("גדוד העבודה" ו"שומריה" בהתאמה), היו נפרדות.
המצב הזה השתנה לאחר יסוד "הסתדרות העובדים הכללית" בדצמבר 1920 (נאמר בציטוט מתוך הנ"ל, בעמ' 26-29) ובמועצה הראשונה שלה שהתכנסה ביפו ב 9-12 בפברואר 1921, אז נבחר "המשרד לעבודות ציבוריות" שירש את ועדות הכבישים המפלגתיות .... נדונה שאלת ההתארגנות החברתית היעילה ביותר לשם ביצוע העבודות הציבוריות לאור הניסיון שנרכש בשנה האחרונה ב"שומריה" של השומר הצעיר ובגדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור ובקבוצות נוספות שנוסדו על יסוד עקרונות אחרים.
בעניין זה, כאן בתעוד (בכותר מס' 8 ונספחיו), עדות ממקור ראשון, בתמונות של קבוצת "יצחק לוי" - קבוצה מרכזית ב"גדוד העבודה" שפעלה קודם לכן בסלילת כביש טבריה - צמח, ואשר מוצבת עתה במחנות הסוללים של כביש ג'דה - חיפה לצד פלוגות "שומריה" !
