בדרכים – הנתיב הכואב ליציאה מארופה 1ה
על ארגון הפטריוטים הפולנים ברוסיה
בחודש אפריל 1943 נותקו היחסים בין ממשלת ברה"מ לממשלת פולין הגולה בלונדון בראשות הגנרל ולדיסלב שיקורסקי. זה קרה לאחר שהגרמנים חשפו את קברי האחים של אלפי קציני צבא ואנשי אינטיליגנציה פולנים שנרצחו ע"י הרוסים בהוראתו של סטלין ביער קאטין במהלך החודשים אפריל-מאי 1940. סטלין הכחיש כמובן את המיוחס לו אבל ראה ב"האשמות" האלה שהוטחו בו עיתוי טוב מבחינתו לניתוק היחסים עם הממשלה הפולנית הגולה שכן, זה מכבר גמלה ההחלטה בליבו לנצל את התפרקותה של פולין כדי לספח חלקים נרחבים משטחה לתחומי ברה"מ. סטלין גם הקים במוסקבה "ממשלת בובות" פולנית משלו כמשקל נגד לזו שבלונדון והעמיד בראשה את הסופרת הפולניה ונדה וסילייבסקה.
במקביל הוקם גם "ארגון הפטריוטים הפולנים" שנועד לשמש מכשיר עיקרי בביצוע מדיניותה זו של ברה"מ. תפקידים נכבדים בארגון החדש נמסרו ליהודים, תפקידים שרבו והתרחבו ככל שהתקדם תהליך הסובייטיזציה של פולין. מיותר לציין, שהארגון כולו נשלט ופעולותיו הוכוונו ע"י האנ.קא.וו.ד.
ומה על יחסם של היהודים עצמם לארגון המניפולטיבי הזה שלמעשה חתר תחת ולא ייצג את האינטרס הלאומי הפולני ? ובכן, ליהודים לא היה קשה להתנער ממולדתם עד לא מכבר, זו שנהוגה היתה בה מדיניות אנטישמית בוטה, כוללת ורבת פנים, בשנים שלפני פרוץ המלחמה. היהודים לא היססו לאמץ את המדינה שבשטחה מצאו מקלט בעת המלחמה ואשר קבלה אותם כנתיניה לכל דבר ואשר בזכותה נצלו חייהם.
לאנשים כצבי הנדלר, במקרה הפרטי שלפנינו, מן הסתם גם לא היתה הרבה ברירה: מכיוון שהיה בעל מעמד מכובד למדי כעובד המנגנון הסובייטי, וככזה נתון תחת עיניו הבוחנות של האנ.קא.וו.ד., לא יכול היה להרשות לעצמו שלא להיות חבר בארגון.
דרכה הפרו-סובייטית של וסילייבסקה, אגב, מצאה אוזן כרויה גם בחוגי השמאל בישראל, ובעצם אותן שנים הרות גורל, ראה אור גם בעברית ספרה "קשת בענן" בתרגומה של המשוררת הנודעת יוכבד בת-מרים (הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, קיבוץ מרחביה, 1943).
