מלחמת השחרור החלל ישכר דוב פרידמן 1א
ישכר (אוסקר) דוב (ברל) פרידמן שכינויו בבית היה בובי (BUBI) נולד ב 1927 בכפר הוסט (HUZST)
הסמוך לעיירת המחוז וראנאו בסלובקיה.
בקיץ 2015 נפגשתי בירושלים עם האחיות דבורה שדמון ואדלה (דוצי) שינפלד וקיבלתי מהן מידע רב ערך, תמונות, מסמכים ומכתבים של דוב. יוסף, אביו של דוב, הוא אח של אמא של דבורה ודוצי, כלומר, שהשתיים הן בנות דודתו של דוב. אחות נוספת של אביו של דוב היא צפורה (מושקוביץ לאחר נישואיה) שעלתה ארצה (עם אחות נוספת) כחלוצה בשנות השלושים ואשר בביתה ובעלה יוסף ברחוב בוגרשוב 39 בתל אביב התגורר דוב לאחר הגעתו ארצה כניצול שואה. משפחת אביו של דוב היא מהכפר דלה-הי, אף הוא סמוך לעיירת המחוז וראנאו. דבורה ודוצי אומרות שהדירה בקומת הקרקע בבוגרשוב היתה קטנטונת ודוצי עצמה התגוררה שם (במרפסת) לאחר שהשתיים הגיעו ארצה, אף הן ניצולות שואה. דוב למעשה לא גר שם אלא בחדר שכור כלשהו בסמוך (אינן יודעות אפילו היכן) והוא השתמש בה רק ככתובת רשמית ולקבלת דואר. חפציו האישיים של דוב וכן החומרים המתועדים כאן, נמצאו בביתם של צפורה ויוסף לאחר נפילתו.
בית משפחתו של דוב בהוסט היה דתי אורתודוכסי (לא חסידי) אולם גם ציוני. חלק מצעירי המשפחה היו פעילים בקבוצה של "המזרחי" בוראנאו, יצאו להכשרות וכו'. חסידים, מדגישות האחיות, לא התערבבו עם ציונים.
הוריו ואחיו של דוב נרצחו באושוויץ, הוא עצמו עבר שרשרת של מחנות בפולין ובגרמניה, החל מאושוויץ וכלה בדכאו, משם שוחרר לבסוף (ראו תעודה !) כשהוא חולה בטיפוס. הפגישה הראשונה של דבורה ודוצי עם דוב היתה בברטיסלבה ביוני-יולי 1945 והיא היתה דרמטית ובלתי צפויה לחלוטין. זה היה במשרד של אונר"א ליד תחנת הרכבת והתאספו שם אלפי פליטים שחיכו למסמכים. הן היו אובדות עצות כשלפתע ראו את דוב ! התדהמה היתה גדולה מכיוון שהן לא ידעו (וכנ"ל הוא) שהוא בחיים ! הוא היה במדי צבא (רוסי או צ'כי) ומיד תפס יוזמה, נכנס למשרד ויצא משם עם המסמכים והאישורים, מעין תעודת זהות ואישור תנועה, גם עבורו וגם עבורן ומעט כסף סלובקי. קודם לכן הן נאלצו לעבור חיטוי וזה היה תנאי לקבלת האישורים. דבורה ודוצי נפרדו מדוב שכן הוא היה שייך כאמור ליחידה צבאית כלשהי ונדברו להתראות בארץ ישראל.
בחנוכה תש"ט,ימים ספורים לאחר הקרב בעיראק אל מנשיה, הגיע לבית בבוגרשוב נציג משרד הביטחון כדי להודיע שדוב נעדר. הוא לא מצא את הכניסה לבניין, אומרת דוצי, ולכן הודיע לצפורה כשהוא משוחח איתה מעבר לגדר. התחושה המיידית, היא אומרת, היתה שמשהו רע מאד קרה.
