תל אביב קורות משפחה (שחורי) בת העליה השלישית 26ו
מכתב שלא נשלח לתעודתו:
התאריך הוא 18 במרץ 1929, קרוב לוודאי שממש עם צאת אשתו צפורה וילדם אורי למסע לארופה לטיפול בליקוי השמיעה של הילד, "מתיישב" מנחם לכתוב מכתב זה לאהובה מימים עברו ! "שלום רב לך חנה היקרה !" הוא פותח את מכתבו, "ההפתעה שבגלויתך כה חזקה היתה בשבילי, שבמשך שלושה ימים רצופים אחזתני התרגשות עד היסוד בי ולא ידעתי נפשי. גם לאחוז בעת כדי לענות לך לא יכולתי. כל אשר נערם ושבמשך לתוך לבבי במשך ארבע ומחצית השנים למין הפרדנו ועד היום, כאילו התגעש בבת אחת והתפרץ החוצה".
הערות:
מי היא אם כן אותה "חנה" ועל שום מה אותה סערה שהיא מחוללת בליבו של מנחם ? הרמז הראשון הוא "ארבע ומחצית השנים" שעברו מאז נפרדו דרכיהם וזה מביאנו לרבע האחרון של שנת 1924 כשמנחם מסיים את לימודיו בסמינר למורים בווילנה ומתכונן לעלייתו ארצה. לקראת סיומו של המכתב מוזכרים חברים משותפים לשניים שעלו אף הם ארצה: "דומניץ לומד באוניברסיטה" הוא זאב דומניץ (סופר ומשורר), חברו של מנחם לספסל הלימודים בסמינר שעלה ארצה ב 1926.מה שמחזק עוד את הקשר ה"וילנאי" היא העובדה שאותה חנה גם הכירה גם את צפורה (עתה אשתו של מנחם) בווילנה ("ד"ש לך גם מצפורה"), ושמא שתיהן היו שם באותו מעגל חברתי של תלמידי הסמינר וגננות מבית היוצר של רשת החינוך "תרבות" ? קרוב לוודאי !
ומכל מקום, על פי סיומו של המכתב ניתן להבין גם שמנחם אינו מתכוון כלל לשלוח אותו ליעדו: "בן יש לי (לא בת), שמו אורי, אשלח לך את תמונתו בפעם הבאה, יפה, נחמד, נבון, אך ...." כאילו הוא עומד לכתוב "אך חרש" ! אפשר כמובן גם שהפרידה מאשתו ומבנו החולה היא ש"תדלקה" את סערת הרגשות שתוקפת אותו כאן, ומכל מקום, תוך פחות משלושה שבועות מיום נכתב מכתב זה, בנו כבר לא יהיה בין החיים.
