סטניסלבוב משפחת גרנר 1
על עדותה החשובה של אלה קפלן
אלה קפלן לבית גרנר, ילידת סטניסלבוב, 1925, עלתה ארצה ב 1934, מתגוררת ברחוב צייטלין 12 בתל אביב. רשמתי דבריה (ועדכנתי רשומות ותאריכים) בסדרת פגישות עימה, הראשונה שבהן באוגוסט 2013. כפי שגם ניתן להתרשם מפרק התעוד הנרחב, חומרים הסטוריים רבים ונדירים לאין-שעור הועמדו לרשותי ועל כך תודתי הרבה.
אביה של אלה - שמואל גרנר (1894-1979), בן העיירה הורודנקה (גם היא, כמו כל יתר המקומות המוזכרים כאן, בגליציה המזרחית), שם היה אביו (ברוך) זכיין יערות, בעל תחנת קמח ועשיר גדול. במנסרה שבבעלות המשפחה התקיימה הכשרה ציונית. בצעירותו היה שמואל חבר בתנועת "השומר" בסטניסלבוב ונמנה על מנהיגיה. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא האוסטרו-הונגרי. לאחר המלחמה הכיר ונישא לזופיה (1899-1980) בת ליפא וגיטל גרוס מהכפר הציורי הנודע אושצ'ה ז'ילונה (מחוז טרנופול, נפת בוצ'אץ'). בשלב מסוים קיבל ג'וב לניהול מנסרה בדלאטין והמשפחה עברה להתגורר שם (אמצע עד סוף שנות העשרים) ושם העבירה אלה את ילדותה המוקדמת. לאחר מכן, חזרה המשפחה לסטניסלבוב והתגוררה בבית פרטי גדול ברחוב ליפובה (השדרה המובילה ממרכז העיר לפארק העירוני). ב 1934 עלו שמואל, זופיה וילדיהם אלה וברוך ארצה. בארץ היה שמואל נשיא התאחדות הרוקחים.
אלה גם מוסיפה פרטים חיוניים רבים אודות בני משפחת רוזנקרנץ, אשר אף היא בתעוד כאן, תחת כותר העיר נדבורנה:
אם המשפחה, איטה, היא אחותו הבכורה של אביה של אלה. איטה, כמו גם אח ואחות נוספים שלה ומשפחותיהם, נספו. לישראל רוזנקרנץ (שינה את שמו לורדי זר), יליד 1913 וצעיר הבנים, היו חמישה אחים, שישה סה"כ להוריהם יצחק (איזיק) ואיטה (יעטי). יצחק, יליד אוטיניה 1871, ואיטה, ילידת בוהורודשני 1882, נספו שניהם בשואה. ישראל ופרידג'ה (לבית דאקס) עלו ארצה (כבר נשואים) באוקטובר 1935. האח הבכור מקס רוזנקרנץ, יליד 1899, איבד אשה, בן ובת בשואה, עלה ארצה ב 1950 והקים משפחה חדשה אבל סופו שאיבד את שפיותו. אח שני, שמואל (מילו) יליד 1904, היה נשוי בעיירה (אלה אומרת, שכילדה, זוכרת את אשתו היפה של שמואל וכיצד היא מפנה את תשומת לבה של אמה, לשמלה הנאה שהיא לובשת). עפ"י הרישומים עלה ארצה ב 1939, הקים משפחה חדשה ושינה את שמו לרוזן. אח שלישי, ישעיהו (שייקו), יליד 1906, ככל הידוע היה אף הוא נשוי טרם המלחמה (ואפשר שזו אשתו שלו שאלה זוכרת כאמור), ניצל ועלה ארצה ב 1950 עם רוז'ה (אשתו השניה), שינה את שמו לרוזן גם כן. האח מוניו היה נשוי לבחורה גויה ובזכותה ניצל, לא עלה ארצה לאחר המלחמה. אלה מספרת שהיא זוכרת מפגש עם הוריה ומקס בביתו בתל אביב ובו הוא סיפר על נסיבות הצלתו בשואה ומותם של אשתו ובנו. מקס שהיה מומחה בהפעלת ציוד מכני, נשאר בחיים בזכות זה שהיה חיוני כבורג במכונת המלחמה הנאצית. הוא סיפר שאת בנו הוא הסתיר בבית חבר גוי בכפר והיה נוהג לבקרו בחשאי בסופי שבוע. פעם אחת כשהוא הגיע לביקור כזה, הגוי הראה לו את גופת בנו המת ואמר שהוא נרצח בעקבות הלשנה. על נסיבות מותה של אשתו הוא סיפר שהוא הסתיר אותה במהלך אקציה אולם היא נתפסה כתוצאה מהלשנה של יהודי ונשלחה למותה. אח אחרון, ברוך (בוצ'ו) יליד 1912, נספה, הוא ואשתו גיטל לבית קניגל. עדות על כך, וכן עדות על ההורים, נמסרה ל"יד ושם" ע"י האח/הבן שמואל. מסיבה לא ברורה, לא נמסרו עדויות אודות אשתו של אחיו מקס ושני ילדיו שנספו אף הם בשואה.